ביאור:בראשית מ ב

בראשית מ ב: "וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מ ב.

וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו

וַיִּקְצֹף

"וַיִּקְצֹף" - דרגה של כעס פעיל הנראה לעין. בתוך שלל התאורים: אנף, זעם, זעף, חמה, חרה, עברון, קצף, שצף, התרעם - קשה לקבוע את רמת הכעס היחסית של פרעה.
אולי קצף עלה בפיו, וטיפות רוק עפו מפיו כשהוא דיבר.

על אחשורוש נאמר: "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (ביאור:אסתר א יב) על חוסר הכבוד של אישתו, ובכל זאת רק למחרת הוא עשה משפט והדיח אותה.
ומשה: "וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה" (שמות טו כ).
אלוהים: "כִּי יָגֹרְתִּי, מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם" (דברים ט יט).
שרי פלשתים: "וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים" (שמואל א כט ד).

נראה שהמילה קצף שמורה לאלוהים, מלכים ומנהיגים, וזאת מילת כעס חמורה ביותר, אפילו אם המדבר אומר את דבריו בשקט ובאיטיות.

וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו

פרעה קצף פעם אחת על שניהם ביחד. הכל קרה להם ביחד:

"וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו [ביחד]"
"וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר [ביחד]" (ביאור:בראשית מ ג)
"וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף, אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם [ביחד]) (ביאור:בראשית מ ד)
"וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף, בַּבֹּקֶר; וַיַּרְא אֹתָם, וְהִנָּם זֹעֲפִים [ביחד]) (ביאור:בראשית מ ו)
"וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו [ביחד]) (ביאור:בראשית מ כ)

הכל קרה להם ביחד ושווה, חוץ מהחלום, פתרונו ומימושו לאחר משתה המלך. ניתן להבין שהם עשו משהו ביחד, לטובת המלך, שנכשל והרגיז אותו. היה צפוי שהם יקבלו את אותו עונש עד הסוף.

סָרִיסָיו

סריסיו מקובל לחשוב שהם היו מסורסים ולא יכולים ללדת. המילה סריס פונה לחיל, מפקד, נציב, שר ולאו דוקא שומר בהרמון הנשים שהיו מסורסים.
הנה "פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים", גם הוא היה סריס, אבל היתה לו אישה, וגם בת "אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן" (ביאור:בראשית מא מה), ומקובל שפוטי-פרע הוא פוטיפר.